אובדן שמיעה הינה תופעה גנטית הטרוגנית ולכן היא מתאימה לריצוף הדור הבא (NGS - next-generation sequencing). החוקרים זיהו משפחה עם ארבעה דורות של אובדן שמיעה שאינו חלק מסינדרום בדרגה קלה עד קשה, שמתבטא באובדן שמיעה של תדרים אמצעיים עד גבוהים שהחל בילדות המוקדמת ועד העשור השני לחיים בקרב שבעה מבני המשפחה.
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו NGS, ריצוף סנגר, אנליזת קישור גנים רחבה, ריצוף אקזומים מלא (WES - whole-exome sequencing) ותגובת שרשרת כמותית למחצה של פולימרז שעתוק הפוך (semiquantitative reverse-transcriptase polymerase chain reaction) עבור 66 גנים המקושרים לחירשות.
החוקרים הצליחו לזהות מוטציית פסק (nonsense) הטרוזיגוטית, c.6881G>Aי(p.Trp2294*), באקסון המקודד האחרון של PTPRQ.י PTPRQ קשור לחירשות רצסיבית (DFNB84A), אך לא לחירשות דומיננטית. החוקרים לא הצליחו לזהות מוטציה נוספת באמצעות NGS וריצוף סנגר של האקסונים (כולל שחבור חלופי של קצה 5 ואקסונים של קצוות N צפויים של שעתוק "נרחב" מקובל).
תוצאות המחקר הראו גם כי הלוגריתם הגבוה ביותר של ציון הסיכויים היה באזורים בכרומוזום 12 אשר הכילו PTPRQ ו-p.Trp2294* המופרדים יחד עם אובדן שמיעה. החוקרים לא הצליחו לזהות באמצעות WES וריאנטים אחרים המהווים הפרדה משותפת (cosegregating) מתוך האזורים הממופים. כמו כן, הביטוי של PTPRQ בתאי פיברובלסטים של המשתתפים הצביע על כך שהאלל המוטנטי הצליח להתחמק ממנגנון הבקרה NMDי(nonsense-mediated decay).
מסקנות המחקר היו כי מוטציות ידועות ב-PTPRQ הן רצסיביות ולא משפיעות על קצה C באקסון. בניגוד למוטציות רצסיביות של אובדן שמיעה, השעתוק של c.6881G>A עשוי לחמוק מ-NMD. החלבון PTPRQTrp2294 אשר חסרים בו רק שישה קצוות שאריים ועשוי להוביל לאפקט שלילי-דומיננטי, עשוי להיות הסבר אפשרי לחירשות האללית, DFNA73 והוא שונה בצורה קלינית וגנטית מ-DFNB84A.
מקור: