חדשות

זוהו סמנים ביולוגיים שעשויים לנבא סיכויי הצלחה של אימונותרפיה במלנומה

במחקר משותף של מכון ויצמן וה-NIH זוהו פפטידים שיכולים לחזות את השפעת הטיפול האימונותרפי טוב יותר מהסמן הביולוגי של "עומס מוטציות" בגידול שבו משתמשים כיום להתאמת טיפול רפואי לחולי סרטן

אימונותרפיה. אילוסטרציה

צוות חוקרים במכון ויצמן זיהה סמנים ביולוגיים חדשים שעשויים לסייע לחזות לאילו מבין המטופלים סיכוי טוב יותר להגיב לטיפולי אימונותרפיה. ממצאי מחקרם פורסמו בסוף השבוע שעבר ב-Nature Communications.

את צוות המחקר הובילה פרופ' ירדנה סמואלס מהמחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא יחד עם צוות מה-NIH האמריקאי.

"אחד הקשיים הגדולים בטיפול במחלת הסרטן", ציינו החוקרים, "הוא שאין תרופה אחת שמתאימה לכל החולים: מרבית התרופות לסוג סרטן מסוים פועלות היטב על חולים אחדים, בעוד שהן בעלות השפעה מועטה בלבד על אחרים. הדבר נכון לא רק לטיפולים המסורתיים בכימותרפיה, אלא גם, וביתר שאת, לטיפולים החדשים באימונותרפיה.

הודות לפיתוחם של הטיפולים אימונותרפיים הרותמים את תאי המערכת החיסונית למלחמה בסרטן, שיעורי ההחלמה מסרטן העור מסוג מלנומה, למשל, עלו באופן ניכר בשנים האחרונות. עם זאת, על אף ההצלחה היחסית, חולים רבים אינם מגיבים לטיפול זה מסיבות שאינן ידועות.

כדי להבין מה משפיע על הצלחת האימונותרפיה בחולי המלנומה, פנה צוות החוקרים ובראשו ד"ר שלי קלאורה (פוסט-דוקטורנטית) בקבוצת המחקר של פרופ' סמואלס יחד עם ג'ו סאנג לי, מהקבוצה של פרופ' איתן רופין מה-NIH, למאגר הנתונים של אטלס גנום הסרטן (The Cancer Genome Atlas) וממנו נשלפו נתונים מקיפים על 470 חולי מלנומה. הצוות ניתח אותם וזיהה קשר בין שרידות החולים לבין רמת הביטוי של רכיבים מסוימים במה שמכונה "אימונו-פרוטאזומים" (immunoproteasomes) בתאים הסרטניים שלהם.

"פרוטֵאָזוֹמים", נכתב בדו"ח המחקר, "הם מכשירים תאיים החותכים שרשראות חלבון ארוכות לפיסות חלבון קצרות - פפטידים. אלה עשויים להיות מוצגים לראווה מחוץ לתא ולשמש כתמרורים המדווחים למערכת החיסונית על איומים חדשים שיש להיערך אליהם.

"האימונו-פרוטאזומים הם נגזרות של הפרוטאזומים המופיעות בעקבות תהליכים דלקתיים. כיוון שהמבנה של יחידות המשנה של האימונו-פרוטאזומים שונה מזה של יחידות המשנה בפרוטאזומים, גם הפפטידים שיחידות אלו מייצרות הם שונים".

לאור הקשר שהתגלה בין שרידות החולים לבין רמת הביטוי של יחידות המשנה הללו, שיערו החוקרים כי הפפטידים המיוצרים על ידי האימונו-פרוטאזומים עשויים להוביל לזיהוי טוב יותר של תאי הגידול על ידי המערכת החיסונית ובכך להוביל לחיסול יעיל יותר של התאים הסרטניים ולהגברת סיכויי ההישרדות של החולים.

החוקרים החליטו לבחון את ההשערה כך: הם גידלו בתרבית תאים סרטניים שנלקחו מחולי מלנומה, גרמו בחלקם לביטוי יתר של שתי יחידות המשנה של האימונו-פרוטאזומים ומיפו את הפפטידים שהוצגו מחוץ לתאים.

בהמשך, הוסיפו לתרביות תאים של המערכת החיסונית שנלקחו מהחולים וכך ראו שהפפטידים שנוצרו בתאים שבהם היה ביטוי יתר של יחידות המשנה אכן עוררו תגובה חיסונית חזקה יותר בהשוואה לפפטידים שהוצגו בתאים ללא ביטוי יתר.

כאשר חזרו החוקרים לנתוני החולים, הם ראו כי רמות הביטוי של שתי יחידות המשנה של האימונו-פרוטאזומים אכן יכולות לנבא הצלחה של אימונותרפיה.

יתר על כן, הם גם ראו כי רמות אלו מנבאות את סיכויי ההצלחה של הטיפול טוב יותר מהסמן הביולוגי של "עומס מוטציות" בגידול (Tumor Mutational Burden) שבו משתמשים כיום להתאמת טיפול רפואי לחולי סרטן.

לאור ממצאים אלה, סבור הצוות כי רמות הביטוי של יחידות המשנה של האימונו-פרוטאזומים עשויות לשמש סמן ביולוגי מוצלח לחיזוי סיכויי ההצלחה של אימונותרפיה וכי חיבור בין סמן זה לסמן של עומס המוטציות עשוי לאפשר התאמה אישית של הטיפול לחולי סרטן.

נושאים קשורים:  אימונותרפיה,  מחקר,  מלנומה,  מכון ויצמן,  רפואה מותאמת אישית,  חדשות
תגובות