תאים דנדריטים פלסמציטואידים (Plasmacytoid dendritic cells – pDCs) מייצגים תת-קבוצה של תאים מציגי אנטיגן הממלאים תפקיד אמביוולנטי באימוניות של סרטן.
עוד בעניין דומה
במסגרת מחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Cancer Immunology, Immunotherapy ביקשו החוקרים לחקור את המשמעות הקלינית של pDCs בזרימה ואת האינטראקציה שלהם עם תאי T (ספציפיים לגידול), וזאת בקרב חולים עם סרטן ריאות של תאים שאינם קטנים (non-small cell lung cancer – NSCLC, n = 126). בנוסף, החוקרים ביקשו לבחון את הקשר בין רמות pDC תוך-גידוליים לבין יעילות הטיפול עם מעכבי נקודת בקרה.
תוצאות המחקר הדגימו כי לחולים עם NSCLC ישנה רמה נמוכה (אך משופעלת) של pDC, וזאת בהשוואה לתורמים בריאים. באוכלוסייה הכללית, חולים עם רמה גבוהה של pDCי(pDChigh) היו בעלי שרידות כוללת (Overall Survival – OS) טובה יותר, וזאת בהשוואה לחולים עם רמה נמוכה של pDCי(pDClow), עם OS חציוני של 30.4 לעומת 20.7 חודשים, בהתאמה (P = 0.013). יתרון קליני זה נצפה רק בקרב חולים בשלב I-III, אך לא באלו עם מחלה גרורתית. עוד הודגם כי לחולים עם פרופיל pDChigh ישנה כמות גבוהה של ציטוקינים מסוג אינטרלוקין-12 (IL-12) המופרש מתאי Th1 בדם, והינם בעלי תאי T פונקציונליים המכוונים נגד מגוון רחב של אנטיגנים גידוליים. יתר על כן, pDChigh במיקרו-סביבה הגידולית נמצא קשור לשיפור התוצאים הקליניים בחולים שטופלו בטיפול אנטי-PD-(L)1.
מתוצאות מחקר זה עולה כי, בקרב חולי סרטן ריאה מסוג NSCLC, לרמות pDC גבוהות קשר ישר לשרידות כוללת ארוכת טווח. מחקר זה הדגיש את הערך של רמות pDC תוך-גידוליות בניבוי יעילותם של מעכבי נקודת בקרב.
מקור: