אין אדם ראוי מד"ר חן קוגל, מנהל המכון לרפואה משפטית, לקבל את פרס ישראל בקטגוריית "גבורה אזרחית". מאז 7 באוקטובר, רופאי המכון ובראשם ד"ר קוגל עבדו מסביב לשעון כדי לנתח ולבדוק כ-1,500 גופות של קורבנות הטבח, ולזהות מאות נעדרים בעזרת DNA ואמצעים טכנולוגיים אחרים.
לעתים, מלאכת הזיהוי דמתה להרכבת פאזל מחלקי גופות מפויחים, שלא נותר בהן זכר לאנושיות. במקרים אחרים, השתמשו רופאי המכון בממצאים שאותרו בשטח, כגון שברי עצמות, כדי לקבוע את מותם של חטופים שגורלם לא היה ידוע למשפחותיהם, כמו למשל במקרה של שני לוק ז"ל. כיום, נותרה רק נעדרת אחת שטרם זוהתה (בלהה ינון). לשם השוואה וכדי להבין את גודל ההישג של המכון, באסון התאומים היו 2,753 נעדרים ועד היום כ-1,100 מתוכם עדיין לא זוהו.
רופאי המכון היו הראשונים שחשפו ותיעדו את היקף הפשעים נגד האנושות שביצעו מחבלי הנוח'בה של חמאס, כולל התעללות בגופות, כריתות ראשים, שריפת אנשים בעודם בחיים ופשעי מין. הם היו צריכים להתמודד עם מראות קשים מנשוא, ללא ליווי נפשי וללא כל תגמול מלבד משכורות עובדי המדינה שלהם. ואכן, כפי שציין ד"ר קוגל בעצמו בהודעתו על קבלת הפרס, אות הכבוד לא מגיע רק לו, "אלא לכל צוות המכון הלאומי, שעובדים איתי לילות כימים כדי לתת זכר לכל אותם האנשים שמתו, נרצחו ונטבחו באכזריות ולתת מזור למשפחותיהם".
כשד"ר קוגל מדבר על צוות המכון, אפשר לחשוב בטעות שמדובר בעשרות רופאים שמאיישים את המוסד היחיד שמספק שירותי רפואה משפטית במדינת ישראל. בפועל, יש כיום רק חמישה רופאים במכון, כולל ד"ר קוגל עצמו.
בשבוע שעבר, לאחר שנים של תלונות על הזנחה פושעת, מחסור בתקנים ובכוח אדם, תנאי שכר מחפירים ועומס שהולך ומחמיר, הודיעו שלושה מתוך חמשת הרופאים המשפטיים במכון על התפטרותם. אם משרד הבריאות לא ישכיל לעשות את התיקונים הנדרשים כדי להשאיר אותם בתפקיד ולמשוך עוד מתמחים צעירים לתחום שנחשב הכי כפוי טובה עבור רופאים בישראל, הדבר יביא לקריסת מערך הרפואה המשפטית, שנשען גם ככה על כרעי תרנגולת.
לאור כל זאת, בתקופה בה מקצוע הרפואה המשפטית נמצא בסכנת הכחדה, נראה שאין חולק על כך שהבחירה בד"ר קוגל לקבלת פרס ישראל היא מוצדקת מאין כמותה; אלא אם תשאלו את ברוך קרא. בתכנית "אזור מלחמה" שלו ושל רביב דרוקר בערוץ 13, שודר בשבוע שעבר (20.3) ראיון עם עובד לשעבר במכון בשם ד"ר אבי זלן, שנועד כל כולו להטיל דופי בד"ר קוגל ולסכל את זכייתו הצפויה בפרס ישראל. לא מן הנמנע שיש לכך קשר לעובדה שקוגל היה עד ההגנה המרכזי במשפט החוזר שבו זוכה רומן זדורוב, האיש שברוך קרא שם את כל יוקרתו המקצועית על כך שהוא הרוצח ואין בלתו.
לד"ר זלן יש בטן מלאה על קוגל והוא דיבר בראיון על "כשל ניהולי וארגוני מאוד חמור" שקיים במכון לרפואה משפטית. לא ברור בדיוק על איזה סוג של כשל זלן מדבר ("היו צעקות" זאת האמירה המפורטת היחידה שהצליחו להוציא ממנו) אך העמימות הזו לא הפריעה לקרא לזנק על העובד לשעבר כמוצא שלל רב, ולנסות למשוך מלשונו אמירה על כך שד"ר קוגל לא ראוי לפרס ישראל.
ד"ר זלן, מצידו, לא כל כך סיפק את הסחורה ובשלב מסוים קרא התייאש והחליט לנדב את מנת הרפש בעצמו: "חן קוגל בא לפני עשר שנים, אחרי מרד מתוקשר שהוא בעצם ארגן כנגד הפרופסור (יהודה היס - א.פ) שהיה במשך שנים ראש המכון, בגלל טענה לכשלים ניהוליים ואתיים וכו'. היום אנחנו נמצאים אולי לא באותה סיטואציה אבל בסיטואציה דומה", קבע הפרשן המשפטי.
למי שהספיק לשכוח, ד"ר קוגל החל את דרכו כעובד במכון, שלא ארגן "מרד מתוקשר" אלא חשף את השחיתויות של פרופ' היס בשנת 2000 בתחקיר של רונן ברגמן ב"ידיעות אחרונות", בו נטען כי המכון בראשות היס שימש במשך שנים חותמת גומי של הפרקליטות, שהיס היה חתום על חוות דעת שהוגשו לבית המשפט לגבי נתיחות שבהן בכלל לא נכח, וכי הוא נהג לקצור איברים של מתים ללא אישור מהמשפחות ולשמור אותם בצנצנות למטרות שונות ומשונות (כולל את הלב של דודו טופז).
לאחר פרסום התחקיר ד"ר קוגל עזב את המכון משום שלטענתו היס התנכל לו. במקביל לכך, הוקמה ועדת סגלסון שהמליצה למשטרה לפתוח בחקירה פלילית נגד פרופ' היס. בתום החקירה, המשטרה המליצה להעמיד את היס לדין, אך הפרקליטות הסתפקה רק בדין משמעתי ובנזיפה, והיס המשך לכהן דה פקטו כראש המכון ולככב בצמרת טבלאות השכר של עובדי המדינה. רק אחרי שנים רבות, ב-2012, הוא פוטר בעקבות לחץ ציבורי וד"ר קוגל מונה במקומו. היתה זו הפעם הראשונה בתולדות המדינה שבה חושף שחיתויות מונה לעמוד בראש הגוף שאת תחלואיו הוא חשף.
אפילו ד"ר זלן נאלץ להודות שההשוואה בין קוגל להיס מקוממת: "בימים של היס התחלתי את ההתמחות שלי, היתה לי תחושה שכל הרפואה שלמדתי, שמתבססת על מחקרים ועובדות, היא לא באמת חשובה. חן נכנס ועשה שינוי ממש משמעותי בתחום הזה, ואכן חוות הדעת היום הן מאוד טובות".
צריך להדגיש, שחוות דעת של רופא משפטי יכולות להביא להרשעתו של אדם, ואם הן תפורות לפי מידותיה של הפרקליטות, כפי שנטען בתחקירים על היס, הרי שהן עלולות להוביל להרשעות שווא. אפשר רק לנחש כמה חפים מפשע נכנסו לכלא בגלל חוות דעת מבושלות, וכמה עוד היו מצטרפים אליהם אילולא ד"ר קוגל היה מחליט להוציא את השלדים מארונות המכון.
ונניח שקוגל אכן צעק על זלן, האם זו סיבה לשלול את פרס ישראל מחושף שחיתויות ששיקם מהיסוד את המכון לרפואה משפטית, נלחם במשך שנים על הזכויות של עובדיו והצליח, למרות מחסור עצום בכוח אדם, לזהות בזמן שיא מאות גופות נעדרים בטבח האכזרי ביותר שידעה המדינה? ההשוואה בין פרופ' היס לד"ר קוגל היא מקרה קלאסי שבו הבושה מתה. סיבת המוות כפי שנרשמה בדו"ח הנתיחה: ברוך קרא.
הכותב ארי פינס הוא במאי דוקומנטרי ומיוצרי הסדרה "צל של אמת"
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
